השימוש בקולר חשמלי – חומר למחשבה

מאת שושנה פורבס

השימוש בקולרים חשמליים הופך יותר ויותר מקובל כדרך להתמודדות עם בעיות אילוף, כלבים “קשים” ועוד.

מתוך הצורך להסביר כמה האביזר הזה אינו “סתם” עוד כלי לאילוף, בחרנו להביא לפניכם את דבריה של המאלפת שושנה פורבס.

 

הכלב שלכם מסרב להישמע לפקודות. אתם מתקשים לגרום לו לציית וללכת לצידכם בלי למשוך, להתנפל על כלבים אחרים ועוד. בחנות לציוד עבור בעלי חיים הציעו פתרון קסם – קולר חכם, אלקטרוני. עונדים לצוואר הכלב קולר, כמה לחיצות כפתור, וכל הבעיות שלכם עם הכלב נעלמות.

נשמע טוב מכדי להיות אמיתי? בדרך כלל זה סימן אזהרה שאכן זה מושלם מדי.

במקומות רבים תוכלו למצוא את הטיעונים של אלו שתומכים באביזר האילוף הזה. ברשותכם, אני אתמקד דווקא בבעיתיות של השימוש בו. הכוונה אינה לזעזע אתכם אלא לספר לכם על תוצאות של עבודה. המאלפים נחלקים לאלה המצדדים בו ואלה המתנגדים נחרצות לשימוש בו.

מדוע? מה הבעיה באביזר הזה ?

 

יתרונות

בתיאוריה, יש לשימוש בקולר חשמלי יתרונות במצבים מסויימים לעומת שימוש בכלים אברסיביים אחרים כדוגמת קולר חנק או דוקרנים.

1. בהנחה שמדובר באחד הקולרים האיכותיים שעולים 2,000 ₪ ומעלה, הוא אמור להיות אחיד בעוצמת התיקון שהוא נותן.

2. הוא מאפשר דיוק גם בעבודה מרחוק.

3. מאפשר ריחוק מהאדם שנותן את התיקון- מצב מועדף לפי 8 כללי הענישה של סטיב וויט:

 

אז למה לא ?

לפניכם רשימה חלקית של הטיעונים נגד שימוש בקולרים חשמליים.

1.המנעות מעידה על סבל

לכלב באופן כללי, יש שתי סיבות לעשות משהו – להמנע מגירוי לא נעים, או כדי לקבל גירוי נעים. העובדה שהכלב עובד על מנת להימנע מהגירוי של הקולר החשמלי, גם בעוצמות נמוכות, מעידה שהוא אינו נעים ואפשר להגיד גם “כואב”.

2. כמה זה באמת כואב?

עצמת הגרוי שהקולר החשמלי מעביר תלויה בין השאר, בלחות הסביבתית (מה שמשותף לאדם ולכלב) ולמוליכות של העור, ששונה משמעותית בין אדם לכלב – לבני אדם יש שכבת זיעה על העור העשויה ממים + מלח, שני דברים המשפיעים מאוד על המוליכות החשמלית.

כלבים אינן מזיעים (חוץ מאשר בכפות הרגליים), מה שאומר שהמוליכות של העור שלהם שונה משמעותית, ומכאן אפשר להסיק שהתחושה שלהם של הקולר שונה מהתחושה שלנו.

 

3. פרשנות שגויה נוכח התנהגות

אני מאמינה לאלה שמעידים כי הם רוצים רק את המינימום הנדרש להעביר מסר לכלב, למזער את חוסר הנוחות שלו ולעבוד בעוצמה הנמוכה ביותר שהקולר מאפשר. המדד כמובן הוא תגובת הכלב. כאן נעוצה הבעיה, איך נדע? איך נדע שהגרוי אכן עשה את עבודתו ולא צריך להעלות את העוצמה?

הרבה כלבים יסתירו חוסר נעימות / כאב, כאקט הישרדותי ואין לנו אפשרות לדעת כמה הקולר באמת מורגש וכמה הוא לא נעים. אחד המאלפים בשיטות חיוביות, ערך סדרה של ניסויים על אנשים עם קולר חשמלי, על מנת להבין טוב יותר איך זה בעצם עובד. בניסוי הראשון הוא ענד קולר למתנדבים על מקומות שונים בגוף (כף היד, הזרוע, הצוואר), וביקש מהם להפעיל אותו כשהתגובה מוקלטת בוידאו. הם העלו את עוצמת הגרוי החשמלי עד שהחליטו ש”מספיק” להם. אחרי כל הגברת עוצמת הגרוי, הם דירגו את התחושה.

שני דברים מענינים עלו מהניסוי –

הראשון הוא שההשפעה של הקולר שונה מאוד בהתאם למיקום בו הקולר נמצא. המתנדבים באופן כללי הצליחו לשאת רמות הרבה יותר גבוהות של גרוי כשהקולר היה על היד והפסיקו מוקדם יותר כשהקולר היה על הצוואר.

הדבר השני שמעניין מאד בהקשר לכלבים היה שלא נמצאה התאמה בין התאור שנתן הנסיין לתחושה שלו ובין התגובה החיצונית שנצפתה מהצד. היו כאלו שהפגינו תגובה דרמטית, בעוד דווקא הם לא דרגו את הקולר כמכאיב במיוחד, ואילו אצל אחרים לא נצפתה תגובה כמעט בכלל אבל הנסיינים דירגו את הקולר כמכאיב מאוד.

הנה קישור לתיאור של הניסוי + הסרטונים שצולמו במהלכו:

http://www.auf-den-hund-gekommen.net/-/experiment1.html

 

4. קישורים שגויים – מבחן התוצאה

סוגיה מאד חשובה לענין האילוף והתוצאה הרצויה היא הקושי לשלוט בקישור שכלב יעשה בין שני גירויים. כשמדובר בעבודה “חיובית” אנחנו פחות בבעיה – לא נורא אם הכלב פתאום יחבב משהו שהוא לא חיבב קודם בגלל קישור שגוי.

לעומת זאת בעבודה עם אברסיות, קישור שגוי בעייתי יותר. ככל שהאברסיה עוצמתית יותר ו/או מנותקת מהנוהג, כך עולה הסיכון שנובע מקישור שגוי, במיוחד בשלבים הראשונים של השימוש באברסיה. לדוגמה: כלב שעובדים איתו על “אלי” עם קולר חשמלי- בין אם משתמשים בשיטה של תיקון עם הקולר על כך שהוא לא בא, ובין אם משתמש בקולר כחיזוק שלילי כלומר הכפתור לחוץ עד שהכלב כן בא, הכלב עלול בקלות לקשר את התחושה הלא נעימה מהקולר למשהו שבמקרה לידו- ילד, כלב אחר, עץ וכו’ ולפתח חרדה ולפעמים גם אגרסיות ביחס לאובייקט הזה.

 

5. נתק רגשי בין עשיה לתוצאה

באופן כללי, ענישה היא דבר מתגמל מאוד למעניש. עם קולר חשמלי, שמרחיק את הענישה הפיזית מהנוהג, רק צריך ללחוץ על כפתור, זה בעייתי עוד יותר. קל , קל מדי להתפתות וללחוץ שוב ושוב “עד שיש תוצאה”. קל מדי לעלות עוד ועוד בעוצמות. אין לנו תחושה של שימוש בכוח, להבדיל מתיקון עם קולר, ולכן קל לנו לעלות בעוצמת הכוח שאנחנו מפעילים. גם מי שלמדו לעבוד בהדרכת מאלף מיומן, בסופו של דבר הבעלים נמצאים לבד עם השלט של הקולר ועם הכלב. מבחן המציאות הוא קשה ותוצאותיו לצערנו אינן משובחות.

 

6. בעית התניה

במקרה של קולרים שמשמיעים צפצוף אזהרה לפני התיקון, יש סיכון של כלב שיפתח פחד כללי מצפצופים. בעולם שלנו, חרדה מצפצופים יכולה להיות משתקת לכלב ובעיה גדולה לבעליו.

כלבים רבים יפתחו התניה למציאות הקולר החשמלי – יתנהגו למופת כשהקולר עליהם, אבל “ישכחו הכל” כשהקולר לא עליהם או שהסוללה שלו לא טעונה.

 

7. תלות

מישהו שיתף בדף פייסבוק של חברה מסויימת מישראל שמוכרת קולרים חשמליים, כמה הקולר שלהם נפלא בלימוד הכלב “אלי”. כאות תודה החברה העניקה לו מתנה – מטען לרכב. בעיני זה אומר דרשני. אם אני צריכה להסתובב עם משהו עלי כדי לוודא שהכלב שלי יבוא כשאקרא לו, אני בהחלט אעדיף להסתובב עם מעט אוכל או צעצוע מאשר עם שלט של קולר חשמלי ולקוות שהסוללה טעונה.

 

8. תקלות

נכון שמקרים של תקלות בקולרים חשמליים כיום (שוב, מדובר בקולרים היקרים, 2,000 ש”ח ומעלה) נדירים הרבה יותר מאשר בעבר, אבל הסיכוי לתקלה עדיין קיים.

חשוב לזכור – כשתקלות קורות במכשיר מורכב כזה, הן ינועו בין מצב שבו לא נשלח גירוי בזמן המתאים, או שנשלח גירוי בזמן לא מתאים, דבר שמעלה את הסיכוי לקישור שגוי מצד הכלב, ועד לתקלות חמורות מאוד, כמו קולר שמסרב להכבות ושולח גירוי מתמיד.

 

9. חוסר מיומנות בשימוש

כמו בכל כלי גם כאן יש צורך בנסיון ומיומנות נרכשת בשימוש נכון ויעיל בכלי. אחת הבעיות הגדולות בעת שימוש בכלים אברסיביים בכלל וקולר חשמלי בפרט, היא הנזק שנגרם עד שהמשתמש בכלי, מפתח את המיומנות הנדרשת. מי שסובל וסופג את תופעות הלוואי משימוש בלתי מיומן וטעויות של המאלף המתחיל, הוא הכלב.

 

מקרים קשים

כנושא אחרון אתייחס בקצרה לאילוף “מקרי קצה”. ודק מי שגורס שהדיון במקרי קצה לא ממש פרודקטיבי כשמדברים עליו באופן תיאורטי, וכל מה שמדברים בו אינו נוכח מראה עיניים.

• אין פתרונות קסם!
• אין מאלף אחד שיודע הכל.
• יש אנשי מקצוע מצויינים.
• יש ידע שמועבר בשמחה וברצון.

אני מאמינה שבמקרה מורכב, ראוי ונכון להתייעץ עם בעלי מקצוע נוספים שצברו נסיון מתאים. אני מכירה מאלפים חיוביים, שהתמודדו בהצלחה רבה עם מקרים קשים ללא שימוש בקולר חשמלי. יש למי לפנות, גם בארץ, וגם בחו”ל. אני מאמינה שזה הדבר האחראי והאתי שכל מאלף צריך לעשות כשהוא מגיע למקרה קיצון. במיוחד כשאין לו נסיון בפתרונו בעבר ובכלל – לא ״לשלוף את המקל הגדול ביותר״, אלא להתייעץ עם קולגות, ובמקרה הצורך להפנות הלאה, תוך כדי למידה והתפתחות מקצועית.

 

לסיכום:

מכל האמור לעיל, ברור שאני כאשת מקצוע, מתנגדת לשימוש בכאב ואי נוחות כחלק מתהליך אילוף ולימוד. לכן אני מתנגדת כעיקרון לשימוש בקולר חשמלי. קולר חשמלי אינו קסם. זה אביזר מורכב בעל יכולת להזיק לא פחותה מהתועלת שאולי נפיק ממנו.

בקשתי אליכם כאשת מקצוע מחד וכאוהבת כלבים מאידך – בדקו את השוק. יש פתרונות. כולם, כמו הקולר החשמלי, מצריכים השקעה בתהליך. ברוב, אם לא בכל המקרים, לא חייבים להשתמש בתותח העוצמתי הזה. שימו לב לטעויות שהוא עלול לגרום, לכאב שהוא בהכרח מסב לכלב שלכם ולנזק ההתנהגותי שהוא יכול לגרור בכלל ובשימוש לא מבוקר בפרט. זה לא אביזר לכל דבר ולכל אדם. הוא דורש נסיון מקצועי רב, עין בוחנת שראתה הרבה קודם ומצב קיצוני במיוחד אם בכלל.

מאחלת לכולכם בהצלחה בבנית הקשר עם כלבכם שיהיה יעיל ומהנה לשני הצדדים.

שושנה פורבס
מרקר טריינינג לכלבים